פסק-דין בתיק ת"א 1217-04

פתח דבר

עניינה של התובענה, במעשה מעילה של עובדת הבנק שגנבה כספים מחשבונות של לקוחותיו. אלה הועברו, בין היתר, לחשבונות המנוהלים על שמה יחד עם בעלה או יחד עם אמה. הבנק השיב לבעלי החשבונות את כספי הגזילה ועותר להשבתם מאת הנתבעים. נטען כלפי שלושת הנתבעים שהיו שותפים למעשי הגזל וכי מכל מקום התעשרו שלא כדין.

רקע עובדתי

1.         הנתבעת מס' 1, ליאורה הזמי (להלן: " הזמי"), החלה לעבוד בשנת 1990 כפקידה בסניף גבעתיים של הבנק התובע, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: " הבנק" ו" סניף מזרחי", לפי העניין). בשנת 2001 מונתה לשמש כמנהלת עסקים ומורשית חתימה זמנית בסניף מזרחי.

            הזמי מנהלת בסניף מזרחי חשבון שנפתח ביום 4/4/90 (להלן: " חשבון הזמי במזרחי"). נתבע מס' 2, ירון הזמי (להלן: " ירון") הוא בעלה של הזמי; ומנהל בסניף מזרחי חשבון שנפתח על שמו ביום 26/1/96. על שמה של נתבעת מס' 3, סועד דבול, שהיא אמה של הזמי (להלן: "דבול"), מתנהל בסניף מזרחי חשבון שנפתח ביום 28/5/93 (להלן: " חשבון דבול במזרחי").

            הזמי וירון מנהלים חשבון משותף בסניף של בנק לאומי לישראל בע"מ המצוי בשיכון ותיקים ברמת גן (להלן: " חשבון הזמי וירון בלאומי" ו" סניף לאומי", לפי העניין).

            גם הזמי ודבול מנהלים חשבון משותף בסניף לאומי (להלן: " חשבון הזמי ודבול בלאומי").

2.         בעקבות ביקורת שביצע מערך הביקורת הפנימית של הבנק, התגלה כי בין השנים 2003-2000 ביצעה הזמי מעילה בכספי לקוחות הבנק. התברר כי היא העבירה כספים מחשבונות של לקוחות בסניף מזרחי, ללא ידיעתם או הרשאתם, לחשבון הזמי וירון בלאומי ולחשבון הזמי ודבול בלאומי. בכוונה להסוות את מעשיה, שיבשה הזמי במסמכי ההעברה את שם החשבון הנעבר.

            לחשבון הזמי וירון בלאומי הועברו שלא כדין 2,411,846 ש"ח, ולחשבון הזמי ודבול בלאומי הועברו שלא כדין 37,218 ש"ח [ראו: תצהיר חיים שפרבר, מנהל מחלקה באגף הביקורת של הבנק (להלן: " שפרבר" ו" תצהיר שפרבר") - פרק ג' לתצהיר שפרבר וההפניות שם לנספחים לו]. בהמשך הועבר חלק מאותם כספים פעם נוספת - לחשבון הזמי במזרחי וחשבון דבול במזרחי. הזמי העבירה שלא כדין כספים גם לחשבונות אחרים, בסך של  1,229,567 ש"ח.

            הבנק החזיר את כספי הגזילה ללקוחותיו; ומשכך - הגיש את התובענה דנן להשבת הכספים לידיו, כולל הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת התובענה.

3.         נגד הזמי הוגשה התביעה להשבת סך של 3,808,480 ש"ח - 2,411,846 בגין העברות שלא כדין לחשבון הזמי וירון בלאומי; 37,218 ש"ח בגין העברות שלא כדין לחשבון הזמי ודבול בלאומי; 1,229,567 ש"ח בגין העברות שלא כדין לחשבונות אחרים; ו- 129,849 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבון הזמי במזרחי.

            נגד ירון הוגשה התביעה להשבת סך של 2,541,695 ש"ח מתוך הסך הנ"ל - 2,411,846 ש"ח שהועברו שלא כדין לחשבון הזמי וירון בלאומי; ו- 129,849 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבון הזמי במזרחי.

            נגד דבול הוגשה התביעה להשבת סך של 880,049 ש"ח מתוך הסך הכולל - 37,218 ש"ח בגין העברות שלא כדין לחשבון הזמי ודבול בלאומי; 117,099 ש"ח בגין סכומים שהועברו שלא כדין לחשבון דבול במזרחי מכספי לקוחות הבנק (לאחר שקודם לכן הועברו לחשבון הזמי וירון בלאומי); ו- 733,732 ש"ח בגין סכומים מכספי לקוחות הבנק ששימשו לרכישת דירת מגוריה (לאחר שקודם לכן הועברו לחשבון הזמי וירון בלאומי). מלכתחילה הוגשה התביעה נגדה גם בגין יתרת חובה בחשבון דבול במזרחי בסך 146,374 ש"ח - אלא שאין מחלוקת כי יתרת החובה בחשבון זה כוסתה זה מכבר, ומשכך סעד זה אינו נתבע עוד (ראו: סעיפים 33 ו- 35 לתצהיר שפרבר).

            הסכומים הנתבעים מאת ירון מצד אחד ודבול מצד שני, הם ביחד ולחוד עם הזמי. הסכומים הנתבעים מאת דבול - למעט סך של  37,218 ש"ח - הם ביחד ולחוד עם ירון.

טענות הצדדים

4.         לטענת הבנק, הזמי ביצעה מעשי גזל ותרמית; ובנוסף, הפרה את חובת הנאמנות שהיא חבה כלפי הבנק. אשר לירון ודבול, הבנק טוען כי הם שותפיה של הזמי לחשבונות המתנהלים בסניף לאומי, אשר שימשו מקור לקבלת כספי הגזל. בהקשר זה טוען הבנק כי ירון ודבול ידעו על מעשי הגזל והמרמה שביצעה הזמי, ולחלופין היו צריכים לדעת על מעשים אלה; ולפיכך הם שותפים לביצוען של העוולות כלפי הבנק.

            לחלופין נטען כי ירון ודבול התרשלו כלפי הבנק התרשלות המקימה לבנק עילה בנזיקין כלפיהם, בגין כל הכספים שהועברו דרך חשבונותיהם המשותפים להם ולהזמי. אך ייאמר כבר כעת כי עילה זו שנטענה בכתב התביעה נטענה בעלמא, בלא שנעשה כל ניסיון להוכיח את יסודותיה - ולמעשה היא נזנחה.

            ואולם טענתו העיקרית של הבנק, שבה דבק גם בסיכומים שהגיש, היא כי עקב מעשי התרמית והגזל התעשרו הנתבעים כולם שלא כדין על חשבונו של הבנק; ובהיות ההתעשרות שלא כדין, זכאי הבנק להשבה.

5.         הנתבעים אינם חולקים על מעשי המעילה של הזמי בכספי לקוחות הבנק וגם לא על סכומי הגניבה שבגינם הוגשה התובענה על סך של כארבעה מיליון ש"ח; וכפי שעוד יפורט, נגד הזמי ניתן פסק דין בהתאם זה מכבר בהיעדר הגנה מצידה לגופה של התובענה. גם אין מחלוקת על כי הכספים מצאו דרכם, בין לחשבון הזמי וירון בלאומי ובין לחשבון הזמי ודבול בלאומי; ואף לא על כך שסכומי כסף שהועברו מחשבון הזמי וירון בלאומי שימשו לצורך תשלומי רכישת דירה של דבול.